עלושי נ' הדקה התשעים בע"מ ואח'

פסק דין

התובע עותר לחייב את הנתבעות בפיצוי בסך כולל של 16,950 ₪ בגין השבה ופיצויים והכל בעקבות אכזבה שנחל לשיטתו מחופשה אותה הזמין אצל הנתבעת 1 ואשר סופקה לזו על ידי הנתבעת 2.

התובע יצא לחופשה משפחתית במלון קמיריץ' שבטורקיה, ביחד עם אשתו ושני ילדים הקטינים (בני 3 ו-4), במסגרת חבילת נופש הכוללת טיסות וסופ"ש במלון. החבילה, שהוזמנה ברגע האחרון, נועדה לספק חופשה משפחתית כאמור, במלון ברמה של חמישה כוכבים, הכל כלול, כולל פעילויות לילדים בגיל הרך, אלא שלשיטת התובע המלון לא תאם את ההגדרות, אינו עומד בדרגה המבוקשת, מתקניו דלים ואינם תקינים, רמת תחזוקתו נמוכה והחופשה כולה נהרסה בגין כך.

הנתבעת 1, סוכנות הנסיעות דרכה הזמין התובע את חופשתו, עתרה לדחות את התביעה נגדה בטענת העדר יריבות, וטענה כי השלימה את חובותיה בהסכם ההתקשרות שבין הצדדים משמסרה לידי התובע את מלוא המידע שהוצג לה על ידי הנתבעת 2 ומשביצעה עבורו את ההזמנה המבוקשת.

עוד טענה זו כי אין ממש בטענות התובע בנוגע לרמתו של המלון ולמתקניו וכי התובע לא פנה אליה בזמן אמת, לא הקטין את נזקיו בפניה למלון חלופי וניפח את סכום תביעתו לשווא.

הנתבעת 2, ספקית השירותים, טענה כי מילאה את מלוא התחייבויותיה כלפי התובע משסיפקה בידו את החופשה המוזמנת, וכי אין היא אחראית לכשלים נקודתיים, ככל שהיו, בזמן חופשתו של התובע במלון. לשיטתה, בירור שערכה מול נותן השירותים – המלון – העלה כי המלון עבר שיפוץ בחורף שלפני חופשתו של התובע, וכי בהתאמה טענות התובע בנוגע לקיומם של מכלול הליקויים המתוארים אינן סבירות. כך או אחרת נטען כי התובע לא פנה בבקשה לתקן הליקויים הנטענים, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו. בנוסף טענה זו כי דירוג המלון נקבע על ידי משרד התיירות המקומי בטורקיה, על פי שיקוליו-הוא, ואין היא אלא מתווך המעביר את המידע הנמסר לה בהקשר זה אל סוכנויות הנסיעות.

יצויין כי כל אחת מהנתבעות ביקשה לסייג אחריותה בהתאם להסכמים שנערכו לשיטתן בינן לבין עצמן ובינן לבין התובע, בהתאמה.

התובע העיד בעצמו, וכן העידו מטעמו רעייתו ומר אסייג, אורח אחר במלון באותה עת.

כל העדים חזרו על הטענה כי המלון לא תאם את הגדרתו כמלון חמישה כוכבים, כי רמת האוכל היתה נמוכה וללא מבחר וכי רמת תחזוקת המלון לוקה. בנוסף, העידו התובע ורעייתו בנוגע להעדרה של פעילות מותאמת לילדים, בניגוד להבטחות, ותיארו כיצד נאלצו לרוץ ברחבי המלון אחר הילדים ולהפעילם, תחת שיזכו למנוחה בחופשתם. כך בין היתר טען התובע כי "ישבנו במלון ובמקום לנוח ולהנות הייתי צריך לסחוב את הילדים כל הזמן ואשתי את הילד השני, כיון שכל הזמן הילדים ברחו מאיתנו ורצנו אחריהם".

רעייתו של התובע לא ידעה לומר אם בין מתקני המלון היתה גישה לחוף הים, והיכן ממוקם חוף הים ביחס למלון, כיוון שלשיטתה לא ביקשה לצאת כלל מהמלון, וביקשה לקיים את חופשתה בתוך המלון עצמו, על כן הזמינה מלון "הכל כלול", כך לדבריה.

נציגת הנתבעת 1 טענה כי ההזמנה בוצעה מול נציגה אחרת שלא הובאה לעדות כיוון שיש להניח כי לא תוכל לזכור את פרטי השיחה, בשים לב לכמות השיחות המבוצעות מדי יום, וכן טענה כי את המידע אודות המלון אוספת הנתבעת 2 העומדת בקשר ישיר עם בתי המלון, ומעבירה אותו אל הנתבעת 1.

בסה"כ, לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהתמונות שהציג התובע לפניי, נדמה כי המלון הוא מלון שאינו חדש, בנוי נמוך, מכיל בריכת שחיה למבוגרים ובריכה נוספת לילדים, וכן מגלשת מים יחידה, שלשיטת התובע לא היתה בטיחותית ואף לא פעילה – טענה שלא הוכחה בתמונות.

בנוסף, התרשמתי כי תחזוקת החדרים אינה מבין הגבוהות והמבחר הקולניארי אף הוא לוקה מעט.

כל אלו מלמדים כי לכאורה אין המלון כאן עונה להגדרת מלון ברמת חמישה כוכבים, כפי שניתן היה לצפות בשים לב למצבם של מלונות אחרים באותה סביבה, כפי שהעידו בעניין העדים שהובאו לפניי.

יחד עם זאת התרשמתי כי תלונות התובע בנוגע לטיב המלון נובעות בעיקרן מקשייו בקיום החופשה האמורה עם ילדיו, וכי לו נמצאו מתקני הפעלה לילדים ספק אם היתה תביעה זו באה לעולם, שכן שם נעוץ מרבית הקושי.

כן שוכנעתי כי סוגיית הפעלת הילדים במלון אמנם הועלתה על ידי התובע כחלק מן הדרישות לביצוע הזמנת החופשה, וכי נתון זה עמד לנגד עיניה של נציגת הסוכנות עימה ערך התובע את ההתקשרות.

התובע הכחיש כי חתם על חוזה כלשהו עם הנתבעת 1 וטען כי סימן V במקום המיועד בתכתובת המייל שהועברה לו על ידי הנציגה, אך לא התכוון בכך להתחייב לתכנו של המסמך.

התובע נחקר בנוגע לטענות הנתבעות לפיהן לא ביקש ליידען בזמן אמת אודות טענותיו, לא ביקש לעבור למלון אחר במהלך חופשתו ולא פעל להקטנת נזקיו, והשיב כי ביום חמישי הגיע מותש אל המלון לאחר שמשעות הבוקר נאלץ להחזיק את ילדיו על הידיים, ועל כן לא פעל באותו יום בעניין, בהמשך נתקל בבעיית שפה מול עובדי המלון ולכן לא יכול היה להיעזר בהם לצורך יצירת הקשר כאמור ולבסוף בחר שלא לפנות למלון אחר בסביבה ולהעביר לשם את משפחתו משום שמדובר היה בחופשה קצרה, והעדיף להמתין לסיומה.

התובע ביקש להראות במסמך כי המלון כלל אינו מדורג על ידי משרד התיירות הטורקי כמלון חמישה כוכבים, בניגוד לטענות הנתבעת 2, והמציא אישור שנערך לכאורה על ידי מאת משרד התיירות כאמור והועבר אליו על ידי יגי הקונסוליה הטורקית בארץ ממנו עולה כי משרד זה אינו מדרג את המלונות במדינת בשיטת הדירוג האמורה מזה מספר שנים. ברשות ביהמ"ש המציאה הנתבעת 2 בהמשך הדברים מסמך המעיד לכאורה על דירוגו של המלון כמלון חמישה כוכבים במועדים הרלוונטיים, והתובע גרס כי אין מדובר באישור רשמי של משרד התיירות הטורקי, כי אם מסמך שהופק על ידי המלון עצמו. טענות התובע בהקשר זה הועברו לתגובת הנתבעת 2, וזו לא הגיבה.

דיון -